כסלו תובלה וסחר בע"מ נ' מאירסון

החלטה

לפניי בקשה לביטולו של צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן נגד המבקשת, גב' ציפורה מאירסון.

המשיבה הגישה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל ובמקביל עתרה להורות על עיכוב יציאתה מן הארץ של המבקשת. הבקשה נומקה בכך שלא זו בלבד שקיים חשש ליציאתה של המבקשת מן הארץ אלא שחשש זה הפך מציאות שכן המבקשת ובעלה נמלטו מן הארץ מאימת נושיהם וכעת שוהה המבקשת במיאמי בארה"ב. נטען, כי למבקשת אין כל "עוגן" בישראל ותעיד על כך בין היתר העובדה שבעלה נמנע מלהתייצב לדיון בהתנגדות אותה הגיש. עוד נאמר כי נגד המבקשת ובעלה נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל וחובותיהם לנושיהם מסתכמים במיליוני שקלים.

על יסוד התצהיר ניתן נגד המבקשת צו עיכוב יציאה מן הארץ (להלן: הצו) שביטולו מבוקש כעת. ואלה הנימוקים העומדים לשיטת המבקשת ביסוד העתירה לביטולו של הצו.

(א)המבקשת כלל אינה נמצאת בישראל וממילא לא ניתן "לעכב" את יציאתה;

(ב) המבקשת אינה מתגוררת בישראל זה שנתיים. מרכז חייה, משפחתה ועבודתה שוב אינם בישראל. המבקשת היא תושבת חוץ שצו עיכוב ליציאתה מן הארץ יינתן רק בנסיבות חריגות שכן מטרת הצו היא לשמר את המצב הקיים ולא ליצור הכבדה פסולה על הנתבע על מנת "שיפדה את עצמו משביו".

(ג) לא מתקיימים במקרה הנדון התנאים למתן הצו. ראשית, המבקשת אינה "עומדת" לעזוב את הארץ. משמע, תנאי למתן הצו הוא כי נמען הצו מצוי בארץ ובכוונתו לעזבה. במצב בו נמצא נמען הצו מחוץ לישראל מונע הצו את נמענו מלשוב לישראל ובכך נגרמת הכבדה דיונית שהיא ההיפך הגמור ממה שביקש מחוקק המשנה להשיג. המבקשת טוענת כי הצו מעמיד אותה בפני דילמה לא הוגנת: להסתכן בחזרה לישראל ולהסתכן בעיכוב יציאה ממנה ובניתוק ממשפחתה או להישאר בחו"ל ולהסתכן בכך שינתן נגדה פסק דין. שנית, אין חשש להכבדה על ניהול ההליך או ביצוע פסק הדין. לטענת המבקשת, המשיבה לא נימקה בבקשתה למתן הצו מדוע נדרשת נוכחותה של המבקשת בישראל. לגופו של עניין אין חשש מפני הכבדה על ההליך המשפטי שכן המבקשת מקפידה לנהל את ההליך המשפטי חרף היעדרותה מישראל. עוד נאמר כי הבקשה למתן הצו הוגשה בידיעה כי המבקשת אינה מתגוררת בישראל ומשכך הבקשה היא למעשה לשינוי המצב ולא לשימורו ולא זו מטרת הסעד הזמני. שלישית, בגין התביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת ניתנה למבקשת רשות להתגונן. מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המבקשת שכן כנגד המגבלה החמורה של נעילת דלתותיה של מדינת ישראל בפני המבקשת אין המשיבה מצביעה על כל תועלת שעשויה לצמוח לה כתוצאה ממתן הצו.

במועד הדיון נחקר מר גרינברג, נציג המשיבה, והצדדים סיכמו טענותיהם.

דיון והכרעה

תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעות את המסגרת הנורמטיבית למתן סעד של צו עיכוב יציאה מן הארץ. בנוסף, יש לבחון את עצם ההצדקה למתן הסעד על פי התכליות העומדות ביסודו ובהן התכלית הכוללת של מספר סעדים זמניים לשימור המצב הקיים בעינו ולהבטחת ניהולו התקין של ההליך עד להכרעה בתובענה (לעניין זה ראו: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' תשיעית, עמ' 520-521).

תקנות סדר הדין האזרחי קובעות מספר תנאים כתנאי למתן הסעד של צו עיכוב יציאה מן הארץ. להלן נבחן תנאים אלה.

ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה

לטעמי יש ויש במקרה דנא ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. עילת התביעה מבוססת על שטר והשטר, כידוע, יוצר עילה נפרדת ומובחנת מן העילה על פי עסקת היסוד שבעקבותיה הוא ניתן. עוד אומר כי על פי הפסיקה, די לה למשיבה להראות כי קיימת "שאלה רצינית " שיש לדון בה על מנת לצאת ידי חובת ההוכחה של מרכיב זה. סבורני כי המשיבה עמדה בנטל זה. אוסיף ואציין כי חרף מתן הרשות להתגונן למבקשת הרי שבשלב זה לא הוכח באופן סופי כי ההסכם המפטיר את המבקשת מחבותה מחייב בשים לב לעדותו של מר גרינברג בנושא וממילא קיים ספק אם הסכם זה, שתוקפו שנוי במחלוקת, קוים.

קיום חשש ליציאת המבקשת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת

אין כל ספק כי בעניין בו עסקינן אין מדובר בחשש ערטילאי ומופשט ליציאת המבקשת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת אלא לקיומה של וודאות מלאה בעניין זה שכן אין מחלוקת שהמבקשת יצאה מן הארץ והיא מתגוררת בארה"ב בשנתיים האחרונות. המבקשת אף מעידה על עצמה, באמצעות באי כוחה, כי הוא תושבת זרה. מכאן, שהוכח כי גם יסוד זה התקיים.

שיקולי יושר

תקנות סדר הדין האזרחי מחייבות את בית המשפט לשקול בעת מתן הסעד אם מתן הסעד הוא צודק וראוי בנסיבות העניין ואם הבקשה הוגשה בתום לב. בין היתר נדרש בית המשפט לבחון את התקיימותו של יסוד השיהוי בבקשה. יש לבחון האם עמדה המשיבה בנטל לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות המצדיק התערבות מוקדמת. עצם הגשת בקשה לסעד זמני תוך שיהוי יש בה משום ראיה לסתור את ההנחה כי מתן הצו אינו סובל דיחוי (גורן, הנ"ל בעמ' 525). בענייננו, לא שוכנעתי כי הייתה דחיפות מיוחדת בהגשת הבקשה לסעד של עיכוב יציאה בעיתוי בו הוגשה. יש לזכור כי מתצהירו של מר גרינברג עולה כי המבקשת מתגוררת מזה שנתיים בארה"ב לאחר שברחה, על פני הנטען, מאימת נושיה. לא ברור במצב דברים זה מדוע לא הקדימה המשיבה ופנתה בבקשה מתאימה כאשר המבקשת עוד הייתה בארץ. משכך, סבורני כי לכאורה השתהתה המשיבה בהגשת בקשתה לסעד זמני.

יסוד ההכבדה

לא שוכנעתי בהתקיימות יסוד ההכבדה בענייננו. על פי התקנות עשויה ההכבדה ללבוש שתי צורות. הכבדה על ניהול ההליך המשפט והכבדה על ביצוע פסק הדין. על ההכבדה בניהול ההליך המשפטי אין קושי להתגבר ודי לצורך כך כי פרקליטיה של המבקשת יצהירו כי כתובת משרדם תשמש מען כדין בתחום המדינה וכי מען זה לא ניתן יהיה לביטול אלא כנגד המצאת מען אחר בתחום המדינה. באופן כזה, אם לא תתייצב המבקשת לדיון בעניינה בתיק העיקרי יהיו לכך, יש להניח, השלכות דיוניות.

אשר לחלופה של הכבדה על ביצוע פסק הדין. הכבדה זו פורשה בפסיקה כמתרחשת מקום בו עזיבת הנתבע את הארץ מקשה על איתור נכסיו וגילויים. עיון מדוקדק בתצהירו של מר גרינברג אינו מגלה זכר לטענת ההכבדה בהקשר זה. בעדותו בבית המשפט ציין מר גרינברג באופן סתמי כי "מסתובבות שמועות שיש להם לא מעט רכוש ויש להם כסף.. שמוליק הבטיח לי שיש לו אדמות בכפר חב"ד.." (פרו' עמ' 6, ש' 20-22). מדברים אלה עולות שתי מסקנות. ראשית, הסברה בדבר קיומם של נכסים וכספים בישראל השייכים כולם או חלקם למבקשת מבוססת על שמועות. מהו מקור שמועות אלה? מה מידת המהימנות שניתן לייחס להם? זאת לא נדע. ומשלא נדע זאת, כיצד ניתן לבסס פגיעה בחירות התנועה של המבקשת על בסיס שמועות שאף מקורן לא נודע?! שנית, מדברי מר גרינברג עולה כי למר מאירסון – ולא לגב' מאירסון, המבקשת – יש לטענתו אדמות בכפר חב"ד. בנסיבות אלה וככל שיש ממש בדבר לא ברור כיצד עשוי עיכוב יציאתה של המבקשת לשרת את תכלית מימושם של נכסי נדל"ן שעל פי דברי המצהיר שייכים לבעלה של המבקשת ולא לה.